שטר הכתובה, שנכתב מתחת לחופה ומתחייב לסכום כסף עבור האישה אם תתגרש או תתאלמן, עבר תהליך “הלאמה” מעניין: מקורו הלכתי לחלוטין, אך היום ניתן לאכוף אותו גם בערכאות אזרחיות. ההחלטה היכן להגיש את התביעה – בבית-הדין הרבני או בבית-המשפט לענייני משפחה – משנה את חוקי המשחק, קובעת אילו ראיות יידרשו, מתי ייפסק הסכום המפורט בכתובה, ובאיזו מידה יידרשו הצדדים לחשוף את חייהם הפרטיים.
המסגרת המשפטית
לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי״ג-1953, לבתי-הדין סמכות ייחודית בכל הקשור לטקס הנישואין ולסיום הקשר בגט. ברגע שבעל או אישה מגישים תביעת גירושין, יכולים הדיינים “לכרוך” אליה סוגיות נלוות, ובהן חיוב הכתובה. עם זאת, חוק בית-המשפט לענייני משפחה, תשנ״ה-1995, מעניק לבית-המשפט סמכות לדון בכל תביעה אזרחית בין בני-משפחה; הפסיקה קבעה שדרישה כספית על-פי כתובה היא חוזית, ולכן שייכת גם לטריבונל האזרחי, כל עוד לא נכרכה קודם בבית-הדין הרבני.
מכאן נולד “המרוץ לסמכות": הערכאה שבה תוגש התביעה תחילה תכריע בדרך-כלל במחלוקת, והצד שיגיע שני יתקשה להעביר את הדיון למגרש המועדף עליו.
ההליך בבית-הדין הרבני
בתביעה רבנית יש להראות תחילה שני תנאים מרכזיים: קיומם של נישואין הלכתיים ושטר כתובה חתום. לאחר התקיים התנאים הנ"ל הדיינים בוחנים גם שאלות הלכתיות הנוגעות לאשמה: אם האישה “מורדת”, אם היה “מעשה כיעור”, ואם קיימת עילה הלכתית אחרת המצדיקה הפחתה או ביטול הסכום. פסיקת השנים האחרונות נוטה לצמצם סכומי-עתק הנתפסים כ”אסמכתא” – התחייבות לא רצינית שניתנה למראית עין – אך עדיין ייתכנו חיובים גבוהים כשהסכום סביר והוכח שהבעל התכוון באמת להתחייב או שהנסיבות מצדיקות פסיקה של סכום גבוה ו/או כל הסכום המפורט בכתובה
היתרון הגדול של המסלול הרבני הוא מהירות: אם הגט והכתובה נדונים יחד, ניתן לקבל פסק אחד המסדיר את שני העניינים. בנוסף, הדיינים מחזיקים כלים ייחודיים לאכיפת גט, כגון הגבלות יציאה מהארץ, שיכולים לשמש מנוף לגביית הסכום. מנגד, שאלות “אשמה” עלולות להצטייר כחרב-חדה על צוואר האישה, והנטייה לצמצם סכומים חריגים עלולה לפגוע במי ששטר הכתובה שלה מציין סכום של מיליונים.
ההליך בבית-המשפט לענייני משפחה
המסלול האזרחי מתייחס לכתובה כחוזה מחייב: די להוכיח קיום נישואין, שטר כתובה חתום והפרת החיוב בעת הגירושין. טענות בדבר אי-כשירות, עושק או “אסמכתא” נבחנות בכלים חוזיים – וברף ראיות שונה מזה ההלכתי. שאלות מוסריות כמו בגידה כמעט ואינן משפיעות; הן רלוונטיות רק אם מוכיחות הטעיה או חוסר תום-לב בהתקשרות החוזית.
יתרון בולט במסלול זה הוא גישה ליברלית לסכומי-כתובה גבוהים: אם הוכח שהבעל חתם מדעת, הסיכוי לבית-משפט לאכוף את מלוא הסכום גבוה יותר. בנוסף, ניתן לצרף תביעות נזיקיות (כמו פיצוי בגין אלימות או לשון הרע) ולעתים לאחד את ההליכים לחזית משפטית כוללת. חסרונו המשמעותי הוא משך הזמן: תביעה אזרחית מורכבת דורשת גילוי מסמכים, שמיעת עדי מומחים ולעתים ערעור – תהליך העלול להימשך שנים. גם אכיפת גט נותרת מחוץ לסמכות השופט האזרחי, ולכן עלולה להיווצר “תקיעת” הליך הגירושין עצמו.
שיקולים אסטרטגיים בבחירת המסלול
שיקולים אסטרטגיים בבחירת המסלול
- מהירות מול סכום
אם האישה מבקשת כסף במהירות, ובפרט כאשר סכום הכתובה מתון, המסלול הרבני עשוי להיות קצר ויעיל יותר. כאשר הסכום ממריא לשמיים, בית-המשפט עשוי להיות נדיב יותר בגובהו, אפילו במחיר הליך ארוך. - שאלת האשמה
בבית-הדין הרבני אשמה הלכתית עשויה לאיין את הכתובה או לצמצמה דרמטית. בבית-המשפט יידרש נימוק חוזי ממשי. מי שחושש מטענות בגידה או “מרידה” יעדיף לרוץ לערכאה אזרחית. - מצב הגט
בבית-הדין, כתובה וגט משולבים; מי שמעוניין לסיים את קשר הנישואין ולקבל כסף יחדיו ייתכן שיפיק תועלת מכריכת תביעת הכתובה עם התביעה לגירושין. בבית-המשפט אפשר לקבל פסיקה כספית בלי לחכות לגט, אך ייתכן שהבעל יעכב את הגט כאמצעי לחץ. - כושר פירעון ואכיפה
במסגרת הליך תביעת כתובה, בתי הדין הרבניים בוחנים את כושר הפירעון של הבעל כבר במהלך ההליך עצמו, ולא רק בשלב האכיפה. שאלת יכולתו הכלכלית של הבעל לשלם את סכום הכתובה בין אם בתשלום אחד ובין אם בפריסה לתשלומים נבחנת כחלק מהשיקולים בפסיקת הסכום ובקביעת מתווה התשלום. בכך יש הבדל מהותי מההליך האזרחי, שבו כושר הפירעון נבחן לרוב רק לאחר קבלת פסק הדין, במסגרת הליכי הוצאה לפועל. - היכולת להתפשר
בערכאה רבנית יש נטייה לסגור “חבילת גירושין” כוללת, שבה האישה מוותרת על חלק מהכתובה תמורת הסכמה לגט או לחלוקת רכוש. בבית-המשפט, פשרות מתנהלות בהליכי גישור אזרחיים ועלולות להתמקד רק בכסף, בלי מענה לשאלות הדתיות.
טיפים מעשיים לתובעת או לתובע
- לפעול במהירות: המרוץ לסמכות מוכרע לעיתים בהגשה מקוונת אחת; הקדימו ושריינו את הערכאה העדיפה.
- לגבות מסמכים מוקדם: צילום הכתובה המקורית, עדים לחתימה, תכתובות המעידות על סכום הכתובה ויכולת התשלום.
- להיערך לראיות רפואיות או פסיכולוגיות: אם נטענת השפעה בלתי-הוגנת או חוסר כשירות, חוות דעת מוקדמת תחזק את טיעוני ההגנה.
- לשקול חוות דעת כלכלית: מומחה אקטוארי ימדוד את כושר הפירעון ויחזק את עמדת התובעת לגבי העדר “אסמכתא”.
- לעבוד עם עורך דין המכיר את שתי הזירות: עורכי-דין המתמחים במשפחה ובהלכה יודעים “לתזמן” תביעות במקביל ולנסח כתבי תביעה שמותירים מקום למיקוח ולשינוי מסלול.
סיכום
תביעת כתובה איננה מושג תאורטי או סעיף טקסי גרידא; היא יכולה להפוך לקלף כלכלי משמעותי בעת גירושין. הבחירה בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה תקבע את גובה הסכום, את קצב הגבייה ואת עוצמת הטענות שניתן להעלות משני צידי המתרס. מי שמבין את “כללי המשחק” בשתי הערכאות ומקפיד על תזמון נכון, חשיפת ראיות מוקדמת וליווי משפטי צמוד, יגדיל משמעותית את סיכויי ההצלחה. בכך הכתובה תוכל למלא את ייעודה המקורי: ביטחון כלכלי בעת פירוק התא המשפחתי, ולא עוד אות ממסמך עתיק הכתוב בארמית.
